איך הסתדרתי עם אשתו לשעבר הגוססת של בעלי

זוגיות ואהבה

תמונות של גטי

'היא האמא של הילדים שלך והיא לא מתכוונת לעשות את זה,' אמרתי לבעלי.

עודדתי אותו לראות את גרושתו אליזבת, למרות הרגשות הקשים שהיו ביניהם.

התרחקתי כי הרגשתי שזה לא המקום שלי להופיע בחדר החולים שלה שם היא - שקיבלה טיפול בהוספיס באותה נקודה - גוססת מסרטן ריאות. התחושות הקשות שהתקיימו בינה לביני היו מורכבות יותר, פחות מוכרות.

אולם כעבור כמה ימים מצאתי את עצמי נוסע לבית החולים מכיוון שלפי בעלי - שלבסוף הלך לראות אותה - אליזבת הייתה בתהליך של שלום עם מותה הממשמש ובא ... על ידי השלמת שלום עם אלה היא עזבה מאחור. במיוחד כאלה איתה ניהלה מערכת יחסים מתוחה . עכשיו, הוא אמר, הגיע תורי.

היא הייתה בתהליך של השלמת שלום עם אלה שהיא תשאיר אחריה.

משכתי כיסא למעלה ליד המיטה והושגתי ידיים בידה. היא התעוררה ואמרה, בקולה המגושם לסיגריה: 'אף אחד מלחיצת היד הזו לא חרא ... אני רוצה חיבוק.'

כשהגעתי אליו, כרפתי את זרועותי בזהירות סביב גופה, גוף שתמיד היה זעיר אך כמעט לא היה קיים.

ישבתי שם בדממה מביכה. מה אתה אומר לאישה שהתחתנה פעם עם בעלך וכעת גוססת באופן פעיל? אם לשלושה ילדים בוגרים מדהימים וסבתא לילד יקר בן שלוש? אישה שבחרת לא לאהוב? האם שהתכוונה להחמיץ את כל הדברים שתזכה לעשות עכשיו עם ילדיה? סיפור קשור הביטמוג'י שלי עזר לי לנווט בסרטן

'היי אמא - מה דעתך על מילקשייק?' שאלה בתה.

חיפשתי כל תירוץ לעזוב, קפצתי. 'אני אשיג את זה,' אמרתי. 'איזה סוג היא אוהבת?'

בקושי הוצאתי את זה מהחדר לפני שגרוני התהדק ודמעות נקצצו מאחורי העיניים. כשנכנסתי למעלית כבר התייפחתי.

'זה כל כך מטורף,' אמרתי לשתי האחיות שרכבו איתי לקפיטריה. 'גרושתו של בעלי גוססת. אני לא צריך להיות כל כך נסער. '

'הו מותק,' אמר אחד מהם וטפח על זרועי. רכבנו בשתיקה כשדמעות שטפו את פני.

בעלי ואני ביום חתונתנו.

דרך ארץ

כשאני התחתנתי עם בעלה לשעבר בשנת 1997, הייתי בן 35, בלי בחירה, עם קריירה כעורך מגזינים מקצועיים בתעשיית הפלסטיק. הילדים - שני נערים וילדה - היו אז בני 18, 15 ו -12, מבוגרים מספיק כדי שהביקור הקבוע עבר דרך הדרך, אם כי הצעיר היה איתנו פחות או יותר כל סוף שבוע אחר.

ענדתי את תג 'לא אמא' שלי בגאווה. 'צעד היא סוג האמא שנועדתי להיות', הייתי מצהיר, לא בסתר לא בטוח בתפקידי, אלא בעצמי. רציתי להאמין שאני אמא סבתא חורגת, כאן כדי להציל את ילדי החורגים מהנבל שתפסתי כאם לא יציבה ואולי חולה נפש.

בינתיים היא כנראה ראתה אותי בשביל מה אני היה: ילדת אישה-ילדה חסרת ביטחון מבחינה קדושה, שניסתה לבסס את מקומה במשפחת בעלה הטרי.

קיפצתי בין רחמים עליה לבין תחושת כעס צדקני.

חשבתי עליה הרבה דברים לא נחמדים לאורך השנים. היו לה ילדות כואבת וחוויות שיגרמו לך להתנשף ולאתגרים מאוחרים יותר שיביאו מישהו על ברכיו.

קיפצתי בין רחמים על אליזבת לבין תחושת כעס צדקני כי נראה שהיא לא רוצה לטפל בעצמה פיזית או רגשית. האמנתי שהיא מייצרת כאב לילדיה על ידי הזנחת צרכיהם הרגשיים, על ידי אי שמירה על בית מסודר ונקי, על ידי היותה מניפולטיבית.

שפטתי אותה. קָשֶׁה.

סיפור קשור מה אימהות שלימדה אותי על נישואים

מה שאני יודע עכשיו שלא ידעתי אז זה שאימהות היא לעולם לא מושלמת - וששום ילד לא גדל ללא פגע. כי גם לי הייתה טראומה לא פתורה. גם אני ביליתי חלק ניכר מחיי שלא טיפלתי בעצמי.

וגם אני יצרתי כאב לילדיה. כמו הפעם שבעלי ואני ניסינו לקבל משמורת על בתם העשרה דאז - למרות שהיא לא רצתה לגור איתנו. או בפעמים שניסיתי למשמעת אותם בדרך אני היה ממושמע, במקום לסמוך על השיטות המתונות וההוגנות יותר של בעלי. או כל המקרים שבהם התלהבתי בסתר כשהילדים התלוננו עליה בפנינו.

אבל היו זמנים בהם אליזבת ואני נהנינו יחד. כמה מהזיכרונות החביבים ביותר שלי כוללים לשבת איתה ביציעים במשחקי הליגה הקטנה ונפגשי התעמלות. והיו כמה חגים. והזמן שלקחנו לילד בת ה -12 ושניים מחבריה לראות את הנסון. זוכר 'MMMMBop?' היית צריך לשמוע את הצרחות.

צעד היא סוג האמא שהתכוונתי להיות.

בעלי מעולם לא עודד אוֹ ייאש את מערכת היחסים שלנו. הוא סמך על הגבולות שלי. והיו סיום לימודים. נישואים. לידת נכדנו. באותם רגעים, אליזבת הייתה אדיבה. היא כללה אותי. היא רצתה אותי בתמונות - עם שֶׁלָה ילדים. 'גם אתה חלק מהמשפחה,' היא הייתה אומרת.

ברגעים אחרים היא תזלזל בי בכל מי שיקשיב. אפילו לילדיה, כך ידעתי. ועשיתי את אותו הדבר ... למעט לא לילדים שלה, מה שהפך אותי לטוב ממנה. או כך לפחות חשבתי.

סיפורים קשורים טיפים אלה לטיפול עצמי יעשו לכם שינוי טיפים לדייטים אחרי גירושין

חזרתי עם המילקשייק שעל אף עידודנו נותר ללא פגע.

'השפתיים שלי סדוקות,' אמרה אליזבת בעיניים עצומות.

בתה הציעה את צ'פסטיק, אותו הניפה.

'אני רוצה משהו רך יותר.'

ליד המיטה היה סיר זעיר של שפתון וזלין ורוד.

'אתה רוצה שאשים חלק מזה?' שאלה בתה והחזיקה אותו.

״לא, ״ היא אמרה בעצבנות.

'אתה רוצה שאעשה את זה?' שאל בנה.

שוב, לא.

הייתי האדם האחר היחיד בחדר. הם הביטו בי, גבות מורמות, ובנה שאל, 'אתה רוצה שקרן תעשה את זה? '

היא הרימה את אצבעה לאוויר והשיבה בסרקזם המסחרי המסחרי שלה: 'דינג דינג דינג!' דבקתי מעט מזור באצבעי ושפשפתי אותו על שפתיה היבשות והסדוקות.

אליזבת נפטרה כעבור כמה ימים, פשוט ביישנית מיום הולדתה ה -57.

הדבר האחרון שציפיתי ממנה היה שיעור בלהיות אנושי. למעשה, לא ידעתי שאני צריך או אפילו רוצה ללמוד את זה. וגם אם הייתי עושה זאת, בהחלט לא הייתי בוחר ללמוד ממנה.

הדבר האחרון שציפיתי ממנה היה שיעור בלהיות אנושי.

לא אהבתי אותה כשהיא הייתה בחיים. אבל כשמתה, היא הבינה כמה חשוב לנו - וילדיה, שצפו - שאוכל להביע דאגה אליה ... ושהיא תקבל אותה. כמה חשוב היה לנו להיות שתי נשים לא מושלמות, בוגרות רגשית - יחד, סוף סוף.

Godspeed, אליזבת. תודה שהיית המורה שלי.

---

למאמרים אישיים נוספים כאלה, הירשם לניוזלטר שלנו .

תוכן זה נוצר ומתוחזק על ידי צד שלישי, ומיובא לדף זה כדי לעזור למשתמשים לספק את כתובות הדוא'ל שלהם. ייתכן שתוכל למצוא מידע נוסף אודות תוכן זה ודומה באתר piano.io. פרסומת - המשך לקרוא למטה