מסורות חג המולד: כריתת עץ משלנו

תמונה קבוצתית משנת 1986.

עץ חי או עץ סינטטי?

דניס מקגיל

הילדים שלי מבצעים את שיר חג המולד שלהם.

מסורות אחרות

בין שאר המסורות שתמיד אהבנו היו שירי חג המולד במעלה ובמורד השכונה שלנו בשבוע שלפני חג המולד. גם מזמור בבתי חולים הבראה מקומיים. הם תמיד אוהבים לראות את הילדים שם. הבנות שלי אהבו את המסורת של הכנת בישול ובניית בית ג'ינג'ר. מדי שנה הם ניסו להתעלות זה על זה ביצירת בתי ג'ינג'ר משוכללים.

אהבנו גם ליצור כמה מקישוטי חג המולד המקוריים שלנו לעץ. השתמשנו בכמה סוגים שונים של חימר לחם אבל בעיקר נעשה שימוש בבצק המלח. אצטרובלים רוססו בזהב עם קשת אדומה יצרו גם כמה קישוטים נחמדים בעבודת יד. לפעמים הכנו כל כך הרבה, היו לנו כמה למתנות לכל אחד מבני המשפחה. זה הפך לתעלומה לגבי איזה מתכון או מלאכה חדשה לקישוטים ננסה בשנה הבאה.

מסורת יצירה נוספת הייתה יצירת כרטיסי ברכה משלנו מכרטיסי שנים קודמות. הם נחתכו וקושטו מחדש ונשלחו שוב. זה לקח אחר צהריים טוב עם מוזיקת ​​חג המולד וקקאו חם ליצור. נראה היה שכולם אהבו את זה.

לפעמים המשפחה התיאטרלית שלי יצרה מערכון/מופע מונפש כדי לתת למשפחה ולחברים. הם בחרו שיר ועשו אותו בכוריאוגרפיה בצורה מושלמת, עבדו עליו והתרגלו במשך שבועות לפני שהוא היה מוכן. זה הפך לאירוע מוערך בקרב הילדים והמשפחה.

מסורות מגניבות מאוד

מסורות משפחתיות אישיות

לאחר שחזר מהשנה השנייה שלו בקולג', הבן שלי הודיע ​​שהוא חוזר הביתה עם חברה. קצת התרגשתי וקצת נדחקתי. זו הייתה טריטוריה חדשה עבורי ולא הייתי בטוחה מה הפרוטוקול של התאמות לחברה. בסופו של דבר, אני מאוד אוהב את הבחורה הזו למרות שהיא לא התבררה כאחת. ובכל זאת, די נדהמתי כשבני אמר לי שהוא מאוכזב מכך שלא עשינו את חג המולד המסורתי שהוא גדל איתו ואהב. אתה רואה כמגננים ריקים, החיים שלנו השתנו כמו שלו. עברנו מהארץ לעיר. שכרנו דירה קטנה ולא בית גדול ובאמת היה מעט מקום לעשות את זה בגדול. רכשנו עץ מלאכותי כמה שנים לפני כן כדי להתרחק מההוצאות ומחטי האורן של העצים האמיתיים. התגעגעתי לריח המקסים אבל לא מספיק כדי לסבול את טרחת הניקוי. למען האמת, לא היה לי מושג שחג המולד המסורתי אומר כל כך הרבה לאף אחד מהילדים. הם אף פעם לא אמרו הרבה מלבד לאהוב את החג והמתנות. איך שהבן שלי התנהג הייתם חושבים שלא טרחתי לבשל עוגת הודו או דלעת.

הסיפור שלי הוא לומר שלמרות שהחיים והנסיבות משתנים, אין לנו באמת מושג מה המשמעות של המסורות המשפחתיות לילדים שלנו עד שהם גדלים ומתחילים לשמור את המסורות המשפחתיות האלה למשפחות שלהם. הוא באמת אהב לצאת לכרות את העץ שלו בחוות עץ חג המולד, עוגיות וקקאו חם תוך כדי קישוט עם קישוטים תוצרת בית ושירה למשפחה ולחברים. מסורות הופכות ליותר מסתם הרגלים ותלים; הם הופכים לזיכרונות אהובים.

בשמחה מקארתי

הערות מסורתיות יתקבלו בברכה

דניס מקגיל (סופרת) מפרזנו קליפורניה ב-6 באוקטובר 2015:

וואו, וויל. איזו תמונה נהדרת של נורמן רוקוול עולה בראש כששניכם נכנסים ליער חמושים במסורים וחיוכים. לא ידעתי על ההרים והיערות באריזונה. עכשיו אני מרגישה משכילה. תודה.

ברכות,

דניס

ווילסטאר מפיניקס, אריזונה ב-3 באוקטובר 2015:

יש לנו כמה מהאזורים המיוערים ביותר באמריקה על ההרים שלנו ועל שפת מוגולון, דניס. יש מאות קילומטרים רבועים של יער.

בן דודי באותו גיל (אחי המחליף!) ואני היינו יוצאים לדרך מדי שנה עם מסורי קשת כדי לכרות עץ לכל משפחה בחווה של אביו באיווה. איזו עבודה קשה וכיף גדול זה היה לשני בנים קטנים!

דניס מקגיל (סופרת) מפרזנו קליפורניה ב-3 באוקטובר 2015:

ווילסטאר,

וואו, כל הכבוד לך. לאן אתה צריך ללכת באריזונה כדי למצוא עצי אורן? אני מדמיינת את כל השטח שטוח מסוג קינוחים. אבל כמובן, יש לך כמה הרים שם איפשהו. תודה על ההערה.

ברכות,

דניס

ווילסטאר מפיניקס, אריזונה ב-6 בספטמבר 2015:

אני חושב שנחתוך את שלנו השנה כאן באריזונה. כל מה שצריך זה היתר וקביעה.

דניס מקגיל (סופרת) מפרזנו קליפורניה ב-14 בינואר 2015:

יש מסורות שכדאי לשמור.