לני קרביץ על לאהוב את ליסה בונה, להיות תאומים וכותב ספר
ספרים
ז'אן פרטים לני קרביץ נחשף לשפע של תרבויות במהלך ילדותו, אך ההשפעות המגוונות של אמו (שחקן שחור), אביו (עיתונאי יהודי לבן) וסבים והולדות הם שהפיקו כישרון יחיד.
תן לאהבה לשלוט מאת לני קרביץ 'class =' lazyimage lazyload 'src =' https: //hips.hearstapps.com/vader-prod.s3.amazonaws.com/1600794559-51EXs-Ned5L.jpg '> תן לאהבה לשלוט מאת לני קרביץ קנה עכשיו תן לאהבה לשלוט (הולט) הוא חלק אחד מזכרונותיו של קרביץ, בו הוא מתאר את התבגרותו כאמן. מביתו באיי הבהאמה - איירסטרים וצריף צמוד - שוחח המוסיקאי זוכה הגראמי והסופר הראשון. אוֹ עורך הספרים, ליי הבר.
אתה מתאר יין ויאנג מובחנים בתוכך - וזה הגיוני לחלוטין, מכיוון שאתה תאום.
מזל תאומים מובהק!
'אני דו צדדי עמוק,' אתה כותב. מתי התוודעת להבדל בין הוריך?
מעולם לא חשבתי על זה עד לימי הראשון בבית הספר, כשילד הבריח משום מקום, הצביע עליהם וצעק: 'השחורה של אמא שלך והלבן של אבא שלך!' אף פעם לא הבנתי שההורים שלי לא תואמים. ובכל זאת איכשהו ידעתי שההבדלים הם ברכה, שיש לי את כל הצבעים והדמויות והסביבות המדהימות האלה שמעשירים אותי.
ההורים שלך גרו באפר איסט סייד של מנהטן - גרת ממול לג'ו נאמת! השתתפת בחיי הזוהר.
הוריי הוציאו אותי איתם במידת האפשר. אז זה תחילת שנות ה -70, והיינו הולכים לבית הקפה קרלייל לראות את בובי שורט. לאפולו לראות את ג'יימס בראון. לקחתי שיעורי ציור ופיסול במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. בגיל 7 ראיתי את ג'קסון 5 במדיסון סקוור גארדן.
ביליתם הרבה זמן עם סבא וסבתא מצד האם, במה שהיה כמעט אחר.
לסבא היה מבטא בסידני פויטייה בהאמית; סבתא דיברה בגרירה קלה מגרוזיה. אז Bed-Stuy הייתה קהילה המורכבת מאנשים שהועברו ממדרום והקריביים. זה הרגיש בטוח. כשאני מסתכל אחורה, אני חושב על אמא אחות, הדמות של רובי די ב לעשות את הדבר הנכון , שמשגיחה על השכונה מחלונה. היו לנו אמא אחיות בכל מקום. החיים שם לא היו רק יקום משלהם; הייתי שם אדם אחר לגמרי.
במנהטן, אז בקליפורניה, אנשים כמו סמי דייוויס ג'וניור וטאג 'מאהל הסתחררו. אבל ההתגלות המוסיקלית הראשונה שלך הגיעה כשהיית בחטיבת הביניים ושמעת את 'כלב שחור' מאת לד זפלין.
בדיוק עברנו ללוס אנג'לס אחרי שאמי, רוקסי רוקר, קיבלה תפקיד בג'פרסון. עד אז הקשבתי בעיקר ל- R&B, ג'אז, נשמה וגוספל - לא כל כך הרבה רוקנרול. באותה תקופה הסתובבתי בכל הילדים הגולשים והסקייטבורדים האלה בסנטה מוניקה שהוריהם היו היפים. הם הקשיבו לד זפלין, ג'ימי הנדריקס, נשיקה, קרם, מי. אז התאהבתי בגיטרה החשמלית - איך שהיא נשמעה, איך שהיא נראתה, היחס. בזמן שהאזנתי לד זפלין הרביעי עישנתי מריחואנה בפעם הראשונה. הכל היכה בי בבת אחת - כמה עמוקה המוזיקה שלהם. הרגע הזה שינה את חיי. אוזני, מוחי ונשמתי היו פתוחות.
אתה כותב שהחוויה גרמה לראש שלך להתפוצץ.
הוא פתח פורטל. אחרי זה, הכל היה בי שרכשתי גיטרה חשמלית ולמדתי לחקות את הצלילים האלה.
אבל בערך באותה תקופה התחלת לשיר גם עם מקהלת הנערים של קליפורניה.
אמי חששה שאני 'סרק', אז היא הקימה את האודישן.
ומצאת שאתה אוהב את זה.
לשיר איתם, למדתי להשתמש בקולי כראוי, לקרוא ראייה. והצליל ריגש אותי. לא הייתי מדבר איתך היום על קריירה של 30 שנה במוזיקה אלמלא היה לי ניסיון זה.
תמיד התנגדת להיות היולדת. איפה גילית שהביטחון המוקדם הזה יציב גם כאשר המשוב בתעשיית המוזיקה היה 'המוסיקה שלך לא מספיק שחורה' או 'היא לא מספיק לבנה'?
אפילו כנער, סירבתי לעסקאות תקליטים ואנשים שאמרו לי שהם יהפכו אותי לכוכב, אם כי גרתי לעתים קרובות על ספה של מישהו. ידעתי אינסטינקטיבית אילו דלתות אסור לעבור. רוחי לא הרשתה לי.
אחת הספות עליהן הסתיימת הייתה של ליסה בונה, עליה אתה כותב, 'שירת נפשה הלהיבה את שירת נפשי.' וזה בערך בתקופה שהמוזיקה התאחדה, נכון?
כשפגשתי אותה, עדיין קראתי לעצמי רומיאו בלו - עדיין לא היה לי נעים להיות לני קרביץ. עדיין שאלתי את עצמי מי אני ומה אני מנסה לעשות. ראיתי את עצמי בליזה, וכל סיפור האהבה שלנו פתח את חיי לרמה הבאה. זה אפשר למוזיקה לזרום לתוכי מבלי שאצטרך לנסות.
מה רצית להביע כשכתבת את השיר 'תן לאהוב לשלוט', שהוא גם כותרת ספרך?
לא משנה מה ההבדלים בינינו, התוצאה הסופית בין אנשים חייבת להיות אהבה. קל לאהוב אותך כשהכל נהדר, כשאתה מתייחס אלי כמו שאני מרגיש שאתה צריך. כאשר הדברים משתבשים עלינו לחפור עמוק.
'תן לאהוב לשלוט' אמור להיות ההמנון שלנו כרגע.
מי רוצה להיות בעולם מלא בי? אני רוצה את הזר.
לסיפורים נוספים כאלה, הירשם לניוזלטר שלנו .
פרסומת - המשך לקרוא בהמשך